אומרים שהיה פה – 1969

תמלול הסרטון

  1. ארה״ב ממריאה עם פסטיבל וודסטוק ונוחתת על הירח.

אצלנו, מסתבכים בפסטיבל של הפגנות למען שחרור יהודי ברית המועצות, ופסטיבל צנוע הרבה יותרהחתונה שלי. נורית אהובתי ואני התחתנו בחצר של משה דיין בין עתיקות גנובות אפילו יותר מאיתנו. נורית לא שירתה בצבא, והחתונה היתה צבאית וקצרה. בקהל המוזמנים הייתם יכולים לראות את אריק שרון, וגם את אריק איינשטיין. ולמרות הפזיזות הזאת, הנישואים האלה נמשכו יותר מעשרים שנה. מה שמראה לכם, שבמקרים הטובים, האהבה נמשכת גם הרבה אחרי החתונה.

הרי כל האהבה הזאת, לא מפריעה לנו להמשיך להילחם.

 אם ששת הימים היא המלחמה הטובה ויום כיפור היא המלחמה הרעה, מלחמת ההתשה היא המלחמה הסודית.

בשונה מיתר המלחמות לא היה לה תאריך התחלה באמת מוגדר ותאריך סיום באמת מוגדר, אלא היא נמשכה על פני זמן ממושך. היא נראתה יותר כמו רצף של תקריות ואירועים מלחמתיים ופחות כמו מלחמה אמיתית. אם היה שינוי דרמתי ב69-70 זה הכניסה של הסובייקטים, של ברית המועצת, לא רק כספק נשק למצרים אלא טייסים רוסים, מערכות רוסיות שמופעלות על ידי טכנאים רוסים, זה הגביר מאוד את חיל האויר וקירב את האויב המצרי לתעלה, ובעצם העימות של צה״ל שאז היה מול מצרים בדרום הפך להיות עימות מול מצרים ומול הגב שלה שבא ממוסקבה.

 במלחמה תובענית, איך תשכנע את החיילים לא לזוז משם? יורים ומפגיזים, איך תחדיר מוטיביציה לחייל שיושב בטמפו?

״המג״ד אמר לנו אז דבר מרתק, מעניין, חזק. אז בדיוק היה העניין של מלכת האמבטיה. הוא אמר: ״אם מדינת ישראל תקבע שאנחנו הולכים לנקות את העולם אחרי מלכת האמבטיה, אנחנו עושים.״ תבין, הוא ניסה להסביר צבא שיהיה ממוקד בעשייה ולא בשאלו האלה. והיה תום לב ולא שאלנו שאלות, ואולי אני מאשים את עצמי כי היה ראוי לשאול שאלות שם. ״

 שלוש שנים נלחמו חיילים בגבול מצרים, בזמן שהעורף התחיל לבלות. ואולי קראו לזה מלחמת ההתשה כי התחלנו קצת להתעייף ממלחמות.

 ״כשהיינו באים מהתעלה, מהחושך, מהבוץ, מהמערבים שאחרי התעלה שעשינו והיינו עוברים דרך ת״א ככה לרב לפנות בוקר.

העיר הייתה בלי הפסקה, שמחה, צוהלת. ואז אני זוכר שברלב אמר ״אנחנו נלחמים בתעלה כדי שהאנשים יוכלו לבלות בת״א״. ואני מה זה לא התחברתי לעניין הזה, והרגשתי כמו שתי מדינות כאלה. זה לא ריפה כל כך את ידנו, אמרנו אנחנו נמשיך להילחם למען המדינה הזו, העם הזה, ואיתם נתחשבן אחר כך. ״

 ועכשיו, חשבתם פעם לקנות מטוס קרב?

בחודש מרץ לוי אשכול הולך לעולמו ומפנה את משרד ראש הממשלה לגולדה מאיר. על גולדה לא ממש בא לי לדבר עכשיו, אבל את אשכול אני חיבבתי מאוד. בניגוד לראשי הממשלה שהורגלנו אליהם, לפניו ואחריו, אשכול עם חוש ההומור שלו והגמגום לא ממש שש להילחם והוא היה שינוי מרענן מול כל הגנרלים שחדרו לפוליטיקה. אז נכון שהוא לא היה רמטכל, וגם לא היו לו שתי עיניים, אבל הלב שלו היה במקום הנכון.

 ב1969 הלהקות הצבאיות עדיין בוכיות עם שירים כמו ״מה אברך״, ״אנחנו שנינו מאותו הכפר״, אבל בכתר המזרח, בשקט, כבר נכתבים שירי שלום. ״פרג״ של שלום חנוך שאחר כך גם כותב איתי ביחד את ״אבשלום״, אורי זוהר מבקש ממני לתרגם ומיד את ״תנו צ׳אנס לשלום״ של ג׳ון ויוקו, ויענקלה רוטבליט מציע ללהקת הנח״ל את שיר השלום שלו.

 מה היה בתקופה הזו שפתאום ניער את האנשים על ידי החיקוי של סן פרנסיסקו? באמת הרשנו לעצמנו.

״אני לא הייתי בוודסטוק, אני הייתי בהלם קרב אמיתי ולא הייתי מחובר לכל הדברים האלה. באתי לאנגליה וראיתי אנשים מסתובבים, פריקים, עשו אהבה לא מלחמה. אני בא ממלחמה. ״

המחזמר ״שיער״ שכאילו דיבר על המלחמה ועל ההיפים, מלחמת ויאטנם וההתנגדות למלחמה מאוד השפיע על כל העולם. וגם בארץ, בעצם ה״שיר לשלום״ זה נוצר אחרי שיענקלה רוטבליט חזר מלונדון וראה שם את ״שיער״.

 ״ברור שהיום אתה מסתכל על דברים אחרת. בזמנו זה היה, לא חשבת שיש כאן טעויות או משהו. זו היתה המציאות, עד שלא חטפת בפנים, אז זרמת עם המציאות וחשבת שהיא האפשרית היחידה והנכונה. כשאתה חוטף את הסטירת לחי, או פציעה כזו או אחרת, משהו מפקח אותך.״

 בהתחלה גנרל פיקוד המרכז, מנסה להילחם בשירי השלום, אבל מהר מאוד הוא מבין שהשירים לא מסוכנים ושהוא יכול להמשיך לחרחר עוד מלחמות ולהרחיק כל רעיון לסיום הסכסכוך.

 וכדי לגרש את השד העדתי, ממליץ המפרסם על תכשיר שיזוף שיצבע את כולנו בצבע הנכון למזרח התיכון. למרות שלך תדע מה הצבע הזה, כשהפרסומת בשחור לבן?

 ועל הבמות בתל אביב אפשר לקבל טעימה קטנה מפריז מבלי לשלם לטיסות. ואם לא ברור לכם איך אפשר לשלב את הצבר הישראלי המחוספס, עם העידון הצרפתי המנומס, כנראה שמעולם לא שמעתם את יוסי בנאי שר ״ברסנס״.

 ״יוסי, כשהוא הביא את ״ברסנס״, עם דברי קשר של ניסים אלוני, זה פתאום היה ישראלי לגמרי. זה לא היה איזה דבר עילג, זה היה שלנו. ״

איך היה לעבוד עם יוסי?

״היה תענוג גדול, הוא הצביע על החולשות שבחרוז ועל החולשות שבתרגום. הוא היה איש במה נפלא. יוסי גם, הפתיע את כולם בזה שהוא שר,כי הוא נחשב לזייפן גם בעיניי עצמו. לאט לאט בגלל הביטחון הוא דייק הרבה יותר.״

״יוסי הוא לא זמר. מי שזה בא לו מוזיקלית יודע שהוא מגשש את דרכו אל הטון לעיתים קרובות, אבל יש לו קול נעים מאוד, דיקציה נהדרת, ובעיקר היכולת לעמוד על הבמה, ועם התנועות האלה הקטועות״.

 רסרס היה אהוב כל כך בצרפת. היתה לו איזו אירוניה ועסיסיות ותאוות חיים צרפתית מאוד. הוא כתב על לחם, על בשר, על מרק, על זונות. אז כשהוא ישב עם הגיטרה שלו, ומאחוריו רק בסיסט אחד, בלי שום דרמה, וסיפר לך סיפור מצחיק ואנושי, זה עבד על יוסי.״

 זאת היתה השנה שהיתה, בה כולנו הפכנו לקצת צרפתים, נפגש בשנים אחרות בפרקים הבאים.