לקחי צוק איתן – קבוצת מומחים מפרשנים

תמלול הסרטון

 

יוצאים לאור, מצטרף אלינו כרגע אורי שגיא. שלום לך אורי. אנחנו מתחילים להרגיש את הטעימות של חג הפסח. חג הפסח, חג החופש, לוקח אותי אסוציאטיבית גם לאנטבה. עכשיו לא הרבה מאוד אנשים יודעים, אבל אתה היית שם עם גולני ולחמת.

 אורי שגיא: הייתי, שלחו אותי והשתדלתי לעשות את זה.

 רגע אחד, שעולה לך משם.

 אורי שגיא: מאנטבה? שני רגעים חשובים. אחד, תוך כדי ההכנות למבצע, שולפים אותי. סגן הרמטכ״ל יקותיאל אדם ושר הביטחון, להכין מבצע עם חלופה אחרת שתכליתה לצנוח לתוך אגם ויקטוריה, כידוע משופע בתנינים, ועם סירות גומי ומשם אולי להשתלט על שדה התעופה. זה היה נראה לי מאוד דמיוני ובעיקר, עקרו אותי מגולני. אחרי הרבה תחנונים שלא לומר איומים, כי בכל זאת אני כפוף, החזירו אותי לגולני.

 איומים של מי על מי רק שאני אבין?

 אורי שגיא: שלי, יש לי גנטיקה בעייתית בעניין הזה. אבל לא איומים של ממש, אלא באמת הבנה שצריך להתמקד במשימה ולא בחלופות. לא היה הרבה זמן, צה״ל היה שם באמת בתפארתו, בהקשר הזה. והמבצע עצמו, שמהבחינה הצבאית אני לא מזלזל אבל עשינו דברים כבר יותר מסובכים, אבל המשמעות שלו התבררה לנו אולי כשחזרנו הביתה. אבל דבר מביך היה בטיסה לשם שהיתה לא קלה. אני הייתי במטוס השני, וכידוע ואם לא אז אני אוסיף, האוגנדים הבחינו במשהו חשוד וכיבו את אורות המסלול, והמטוס שלנו נחת נחיתה קשה מאוד בלי אורות. מזל שבארה״ב מייצרים אותו מאוד חזק.

 מה זאת אומרת נחיתה קשה מאוד?

 אורי שגיא: היא קשה מאוד כי זה היה בום, סליחה על הביטוי הפשטני הזה. מטוס בדרך כלל רואה את אורות הנחיתה והטייס יודע לכוון את מעשיו, ופה במטרים האחרונים רק בגלל מיומנות הטייס, אריה עוז, באמת עבודה יוצאת מן הכלל. נחתנו נחיתה קשה אבל נחתנו ונחתנו בשלום. המטוס רץ על המסלול, אני בעקבותס יירת מטכ״ל, ומנסה לצאת מהמטוס. וברב חופזה אני לא הצלחתי לנתק את רצועת הביטחון שקשרה אותי לספסל של האוירון, והדלת פתוחה ואני צריך לצאת החוצה, ואני לא יכול. תאר לך לטוס שבע שעות בכיוון אחד, ואתה נשאר תקוע במטוס.

 אני חייב להבין את התמונה. אתה מנסה לצאת, אתה נמצא באנטבה. סיירת מטכ״ל, החטופים, המטוס. שנות ה70, על הקו נמצאים כל הצמרת ואתה לא מצליח-?

 אורי שגיא: אתה מדבר על צמרת, אני מדבר על דבר מאוד פרוזאי. לא מצליח. המכונאי המוטס הציל אותי, תמיד האנשים הפשוטים עושים את הדברים הנכונים, והוא בא וחתך בסכין את הרצועה, ואז זינקתי החוצה בראש הכוח של גולני. היינו אחרי סיירת מטכ״ל, הגענו בריצה לאזור המגדל שממנו נורה יוני נתניהו זכרונו לברכה, שם היינו ככוח עתודה לסיירת מטכ״ל ותפקידנו היה לקלוט את כל בני הערובה ולהעמיס אותם על האוירון. ושם קרה דבר מביך שני: קלטנו את האנשים, הכל התנהל פחות או יותר למישרין, וגולני כמו גולני טעינו בספירה. היינו צריכים לקלוט 103 אנשים, והדיווח היה על 87. מתמטיקה זה לא המקצוע החזק ביותר בגולני כידוע, אבל זה היה לא טוב. ועוד בדיקה ועוד בדיקה. קותי אדם מהחפ״ק למעלה ודן שומרון, שניהם עליהם השלום, המליצו לנו עם סבלנות ובסוף הטעות תוקנה, ואת כל מי שהיה צריך להעמיס על המטוס הצלחנו והמראנו אחרי בדיוק 59 דקות חזרה ארצה.

 ובתוך המסע הזה ואותן 59 דקות גם הספקת לראות, להיות לצד יוני נתניהו, להבין מה קורה שם באותן דקות?

 אורי שגיא: ראיתי. ראיתי את הטיפול בו. עצרנו ליד החפ״ק שלו ששם טיפלו בו, התקהלו סביבו אנשים. המשכנו אחר כך הלאה כי המשימה נמשכת, לא ידעתי בואתו השלב את חומרת הפגיעה שלו, אבל ראינו. היינו שם בדיוק.

 אנחנו מדברים על מבצע נתניהו, ואנחנו מדברים על חופש, ועל גולני ועל כור היתוך. הייתי שמח לעזרתך לזקק תובנה מתוך המסע הזה, מתוך הסיפור הזה, לכאן ועכשיו? ואם תרצה זה סוג של גם איזשהו מדריך לדורות הבאים.

 אורי שגיא: תראה, זה מבצע עם השלכות מכוננות אפילו היסטורית. אני חושב שאני סוחב איתי שני דברים. אחד, היכולת של המחליטים להחליט. רק אנקדוטה: יצחק רבין, ראש הממשלה, זימן את מפקדי הכוחות לאישור התכניות כדי להשפיע על השרים שיקבלו ביטחון ביכולת לבצע. ואכן היינו שם, פעם ראשונה שהייתי בישיבת ממשלה כמפקד אחד הכוחות.

והדבר השני, אמרת פסח. לא חשבתי בהקשר הזה אבל הסולידאריות שכל כך מאפיינת אותנו ברגעי משבר וכל כך חסרה מאיתנו בימים מטורפים אחרים, היא בדיוק הומחשה שם. התגייסות טוטאלית של כולם.

 של כולם, של מדינה: לא משנה לאום, צבע, דת, מפלגה. כולם.

 אורי שגיא: טוב לא בדקנו, שם אין ויכוחים על קיפוח. לא בודקים מי ומי במטוס. אבל התגייסות. צה״ל באמת ב24 שעות יוצא עם מבצע מאוד מורכב לדרך. שווה בנפשך ועם כוחות לא אורגניים: צנחנים, סיירת מטכ״ל, גולני, חיל האויר.

 עוד תובנה מעניינת אותי וההתמחות שלך כראש אמ״ן, ומי שמסתכל אליהם מעבר לגבול, אבל אולי איזה מבט אחד אחורה. הזכרנו את יוני נתניהו. האם בהתבוננות שלך, דווקא על האח, על ראש הממשלה, על בנימין נתניהו. ואמרת ככה בהרבה אנדרסטייטמנטס על ה״מנהיגים תנהיגו, תקבלו החלטות״. האם אתה חושב שהוא יכול שהתמונה הזו של אחיו, מתוך המבצע, לקבל החלטה שהיא קופצת מעבר לתודעה שעליה הוא חונך כאח של? כבן של?

 אורי שגיא: לזה אתה צריך לראיין את ראש הממשלה.

 יש פה ראש אמ״ן אחד באולפן.

 אורי שגיא: אני חושב שהשיקול הזה מתגמד פרדוקסלית. בעת שירותו הצבאי של הבן הבכור שלנו הייתי מפקדו. זה לעולם לא הכניס אותי לאיזשהי חשיבה שקשורה בעניינים האישיים. לא שזה לא קיים, אבל אתה עסוק בדבר אחר ורואה ראייה יותר כוללת. אבל הדברים הם מופנמים בפנים, זה לא משפיע כך אני רוצה להאמין, על תהליך קבלת ההחלטות.

 אז אורי שגיא אני מבקש להגיד לך כמה דברים ברשותך. אני נשארתי עם טעם של עוד, כי עוד לא הספקנו לדבר על הספר ואולי על איזו תמונת בדידות מתוכו, ועוד לא דיברנו גם על יום הזכרון ולא הרחבנו על גולני, ולא דיברנו על צדק, צדק חברתי וצדק חלוקתי. עוד לא דיברנו על המחלה, ועל מיץ זית, ואפילו עוד לא הזכרנו את אמא. ואיזה מפקד נערץ, אז אפשר יהיה להפגש פה עוד, מעת לעת, ברשותך?

 אורי שגיא: כן, אנחנו כבר בגיל שאוהבים להשמיע.

 איזה יופי, אני שמח מאוד. אני גם רוצה להביא לך מתנה מתוך המפגש שלנו. קודם כל כל הסרטון הזה יעבור אליך, כדי שאפשר יהיה לבוא ולהפיץ אותו עוד, וגם תמונה שלנו ביחד מתוך המפגש הזה, כדי שאפשר יהיה להעלות אותה ולהפיץ אותה ברשתות השונות, ולקחת את הסיפור הזה, רגע אחד מתוך העבר, מתוך חג הפסח וחג החירות, ולהעביר אותו הלאה. אורי שגיא אני מבקש להגיד לך תודה רבה.

________________________________________________________________________