סרט לזכרו של אמנון ליפקין שחק

״אתה יודע מי זה האיש הזה?״

״ראש הממשלה של כל החיילים.״

 זה הרמטכל המיועד של צה״ל, האלוף אמנון ליפקין שחק. איש הצנחנים בעל שני עיטורי העוז. ייתכן ששחק יהיה הרמטכל שייזכר כרמטכל השלום.

שישה באוקטובר 1994. אמנון ליפקין שחק הוא הרמטכל החמישה עשר של צה״ל, מדווחים בחדשות.

ניצחון כפול ומכופל.

 ״הסרטן לא ניצח אותו, הוא ניצח את הסרטן. אני זוכר את היום שהוא קרא ואמר לי, ׳תשמע אבי, אני חולה בסרטן לוקימיה׳. והדבר השני שהוא הימם אותי, הוא סיפר לי שאחד מכלי התקשורת שם יד בעורמה על התיק הרפואי שלו בתל השומר, הוציא אותו החוצה ומתכנן לעשות איזו כתבה נגדו, כדי למנוע את מינויו לרמטכל. ״

 באמצעות ריאיון חושפני, מרגש וגלוי לב, לחברו  הקרוב מתקופת הפנימייה הצבאית, הכתב הצבאי רון בן ישי, סיכל שחק את הנסיון לטרפד את דרכו לרמטכלות.

 ״יצחק רבין ראה באמנון שחק את בנו הבכור. הוא ראה בו את ממשיך דרכו. שני האנשים האלה דיברו בעיניים.

רבין אהב מאוד את אמנון, סמך עליו, עד כדי כך שהוא הפקיד אותו על המשא ומתן עם הסורים. והוא היה בטוח שאמנון שחק וראש צוות המשא ומתן עם אש״ף יכין את ההסכם, כרמטכל יממש את ההסכם, ובהמשך כאיש פוליטי ליד רבין, ימשיך את דרכו. הוא ולא אחר.

 ביקורת על מינוי שחק נשמעת מהאופוזיציה. בשנה האחרונה נראה שחק לרב בבגדים אזרחיים, ומתנגדיו אומרים שעסק בנושאים פוליטיים ולא צבאים.

כך התחילה 1995, השנה הראשונה של שחק כראש המטה הכללי. משימות מדיניות שנויות במחלוקת, עם או בלי מדים, ושינוי תורת הלחימה של צה״ל בלבנון.

 ״יש פה מלחמה, היא נמשכת כבר הרבה זמן, ואני חושב שהיא תימשך הלאה״.

״אם היה למישהו ספק שצה״ל מתכונן כבר לעימות הבא עם חיזבאללה, זו ההוכחה״.

״התייחסנו אל לבנון כאל מה שמכונה בעגה הבטחונית ״בט״ש״, ביטחון שוטף״.

״כשאתה מתכנס אל תוך מצבים ומנהל ביטחון פעילות שוטף בין מוצבים בסופו של דבר אתה מותקף וסופג. אמנון אמר, ׳מספיק. זו מדינת אוייב׳. אחת הסיבות שיכולה להביא אותו לחשיבה מחדש, זה נפגעים רבים גם בצד שלו. אז הוא הקים את ׳אגוז׳, שמיועדת לפעול בדיוק מול הסוג הזה של אויב, כי האויב צרך להשקיע הרבה אנרגיה בלהתגונן. הוא מאבד מחופש הפעולה שלו, ולכן אני חושב שהשינוי הזה שהוביל אמנון היה שינוי מאוד חשוב.״

 וכשהמחשבה נתונה דווקא לרעה מצפון, שלוש יריות נורו בארבעה בנובמבר 1995.

ראש ממלשת ישראל יצחק רבין נפטר, כתוצאה מההתנקשות.

 ״הפרידה היתה אז, כמו עקידת יצחק במובן הזה.״

״הם היו שני אנשים מאוד קרובים, היה לו מאוד קשה. בכל זאת, בלילה הראשון לרצח במוצאי שבת, אמנון הגיע ללשכה, ובתוך דקות הוא הנחה, הוא חשב קדימה. אמנון ידע גם בשעות האלה לתת הנחיות שלפעמים נראו כאילו זה תיק שהוכן מראש.״

 שחק: ״יצחק רבין הוריש לנו צוואה. יצחק רבין הוריש לנו את העתיד. שלום מפקד, תחסר לנו מאוד״.

 חודש אחרי רצח רבין, שחק סוגר שנה בתפקיד והמתח עם חיזבאללה עולה מדרגה.

הם יורים, ישראל סופגת וסופגת. ואחד עשר באפריל 1996,, ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס, מבקש מצה״ל להפסיק את היריות על הגליל. צה״ל פועל באמצעות יחידות מיוחדות בתוך שטח לבנון.

׳ענבי זעם׳ קראו למבצע, ובשיאו צה״ל הורג בשוגג 113 אזרחים ביום אחד, מהם ארבעה חיילי או״ם. לבסוף זה הסתיים בגינוי של ישראל במועצת הביטחון וכרגיל בהסכם הבנות שברירי.

חולפים שלושה חודשים ושוב הגזרה מתחממת.

הדיוויזיה ה14 של צבע סוריה נעה מאזור ביירות לעבר בקעת לבנון והגבול עם ישראל. במקביל, סוכן המוסד הותיק יהודה גיל, מעביר ידיעות כי פניה של סוריה למלחמה, ומה עושים כעת.

 ״היו ויכוחים גם בתוך אמ״ן, היו גם ויכוחים בתוך הדיונים שמחוץ לאמ״ן במטה הכללי, וויכוחים עם הדרג המדיני״.

״אתה רואה את אנשי המודיעין מציעים לשר הביטחון ולרמטכל לעלות לדיוויזיה 162, לרמת הגולן״.

״אמנון שחק, הוא זה שמנע ממדינת ישראל כניסה לכוננות מלחמה, שהיתה עלולה לייצר מלחמה. גם הוא ידע על הבעייתיות של יהודה גיל, אבל גם אמ״ן לא הביא לו סימנים מיעדים נוספים, מבלי לפרט, ולכן הוא היה די בטוח במה שהוא עשה. הוא סיפר לי אחר כך.״

 לימים, התברר כי סוכן המוסד, יהודה גיל, אכן כפי שחשד שחק סרח בתפקידו. המקור הסורי שעימו היה בקשר ניתק מגע עימו, וגיל הסתיר זאת ממפקדיו במוסד. הוא העביר ידיעות כוזבות, ושלשל לכיסו הפרטי את הכסף שהמדינה היתה אמורה לשלם למקור הסורי בעבור שירותיו. בשנת 1999, הורשע גיל בריגול ובגידה בידי עובד ציבור, ונידון לחמש שנות מאסר.

 ״איך הוא עולה על זה שמשהו פה לא נורמלי? כי זה אמנון. וכי אמנון היה ראש אגף המודיעין לא מעט שנים, והיה לו את הידע, הנסיון, והחושים האמנוניים לזהות שיש פה משהו לא רגיל.״

״אתה מבין שאם הסורים היו פותחים במלחמה, בועדת החקירה שהיתה קמה אחרי כן, היו צולבים את הרמטכל על זה שהוא נקט בצעדי כוננות, אבל מתונים מאוד. נמנע אז אסון גדול״.

 חלף חודש, ושוב דרמה חדשה על הפרק. בנימין נתניהו, ראש הממשלה החדש שנבחר בבחירות 1996, הודיע בהפתעה על פתיחת מנהרת הכותל בניגוד להסכם הרגיש בין ישראל לוואקף. גל של אירועים אלימים פורץ בירושלים, ומתפשט במהרה לרחבי יהודה, שומרון וחבל עזה.

״נתניהו, כשהוא החליט על פתיחת מנהרת הכותל, לא טרח להתייעץ עם הצבא ולעדכן אותו. מכאן באמת גדולתו של אמנון, שהוא תפס מה קורה וידע לנהל את הצבא באותו הזמן״.

שחק: ״בכל מקום שהמשטרה הפלסטינית לא תמנע, נידרש להפעיל כוח ואש. חיילי צה״ל וחיילי מג״ב פועלים במציאות מאוד מורכבת, לטעמי טוב מאוד״.

״עמי איילון ואמנון שחק לא שכחו לנתניהו את העניין הזה עד עצם היום הזה. הדם שנשפך היה ממש לא הכרחי. לא מחוייב למציאות.״

 ארבעה בפברואר 1997, שני מסוקי יסעור שהובילו לוחמים לפעילות ברצועת הביטחון בדרום לבנון, מתנגשים מעל שאר יישוב שבעמק החולה. 73 חיילים נספו בתאונה המחרידה.

 ״היינו בלשכת שר הביטחון, אני קיבלתי את ההודעה אם אני לא טועה ראשון, ונכנסתי לחדר לעדכן גם את אמנון ואת כל מי שישב בחדר. אמנון מיד יצא החוצה וניהל כמה שיחות ראשונות עם אלוף פיקוד צפון ועם מפקד חיל האויר. ראו עליו שזה אירוע טראומתי, ראית שקשה לו״.

שחק: ״בכאב עצום, ובצער עמוק, צה״ל מבכה היום את אובדנם של 73 לוחמים.״

״ברגע שהודיעו בטלויזיה אני הרגשתי כאילו מישהו בעט לי במפתח הלב, ממש ככה. נתתי צעקה.״

וכשהרמטכל דיבר בטלויזיה, אני מרגישה שהוא מדבר אליי.״

שחק: ״זה האסון הלאומי הכבד ביותר שקרה לצה״ל מעודו״

״בהבעת הזדהות כל כך גדולה, עם דמעות בעיניים.״

שחק: ״ואיבדנו בו את מיטב האנשים שמגנים בגופם על ביטחון הצפון, והיו בדרכם לבצע את המשימה הזאת.״

״הוא לא ידע את נפשו.״

שחק: ״ואנחנו מחבקים את המשפחות שאיבדו את יקיריהם״

 ״הוא החליט שהוא הולך למקסימום לוויות שניתן היה ללכת ביומיים שהיו כדי לפגוש כל משפחה ומשפחה באופן אישי, להסתכל לה בעיניים כך הוא אמר לי, ולא תמיד יהיה לו מה להגיד להם, אבל לתת להם את ההרגשה שהםא לא לבד, שיש מערכת שלמה שנמצאת מאחוריהם וזו צה״ל, והוא עומד בראשה.״

״כשהוא הגיע אלינו הביתה, קודם כל הצורה שהוא הגיע אלינו; לא עם דובר צה״ל, לא עם מליון מזכירות, לא עם רכבים צבאיים גדולים שישר מהומה וכל השכנים יודעים. כלום. סו של רכב פרטי, הוא והשליש שלו, לבד, דופקים בדלת ונכנסים. הוא בעצם היה הראשון שאמר ׳אנחנו נכשלנו בעניין התאונה׳.״

 שחק: ״לא תמיד אנחנו פועלים נכון. לא תמיד מעשינו נקיים משגיאות. צה״ל הוא צבא של אנשים, אין בכל מערך צבא ההגנה של ישראל אף לא סופרמן אחד.״

 ״באמת נוצרה סוג של היכרות שהלכה והעמיקה, כי אמנון לקח על עצמו לאורך כל השנים, את התמיכה במשפחות של אסון המסוקים.״

״היו גם כשלונות והיו אסונות, אבל ככלל אפשר להגיד שתקופתו של אמנון שחק כרמטכל היתה תקופה שבה אזרחי ישראל יכלו לישון בשקט. הוא היה איש שקול, אמין, רציונלי ומאוד ענייני״.

״בלשכות אחרות, בתקופות אחרות, היה חשמל באויר. היה מתח. היה פחד. אצל אמנון היה רגוע״.

״כשמתקיימים דיונים אז ברור שהדיון הוא ענייני, ברור שהדיון הוא פתוח ואתה יכול להגיד מה שאתה חושב, גם אם אתה חלוק עליו, והיינו חלוקים בכמה נושאים. וידעת שהתוצאה תהיה עניינית וזה לא ייזכר לך לרעה כי ׳לא תמכת בעמדת הרמטכל׳, אלא זה היה חלק מהדיון הפורה והמפרה כדי לקבל את ההחלטה הכי נכונה״.

 אבל בניגוד לאוירה הנינוחה בלשכת שחק, וההערכה שלא נאמר הערצה מצד רבים, בחודשיו האחרונים בתפקיד הרמטכל, הידרדרו עוד ועוד יחסיו הרעויים ממילא עם ראש הממשלה.

״אמנון לא סמך על נתניהו ומתח עליו ביקורת כרמטכל לובש מדים, אמנם במרומז, בעקיפין, אבל כן בהתבטאויות פומביות״.

שחק: ״צה״ל גם חשוף לביקורת לא עניינית, לא הוגנת ולא נקייה לפעמים, ולא רק מצד התקשורת״.

״שלא נדבר על מה שהוא אמר בהתבטאויות לא פומביות. היה רע מאוד.״

וכך מילות הנימוסים שנשמעות בדרך כלל בטקסי הפרידה, הוחלפו בעקיצות צורמות.

 שחק: ״אין ולא היו בצה״ל קצינים שפוטים של אף אחד״.

 והעקיצות לא היו רק בין שחק לנתניהו. סגנו ובן מחזורו מהפנימיה הצבאית, האלוף מתן וילנאי, התקשה לקבל את החלטתו לפעול למען בחירתו של שאול מופז לרמטכל הבא. אבל שחק כבר היה במקום אחר.

 עומד להתמנות רמטכל וחושף בפומבי בפני הציבור את דבר מחלתו. הוא ראה בזה משהו לא טבעי

״לא, אני חושבת שהוא חשב שזו חובתו, וזכות הציבור לדעת. הוא אף פעם לא רצה להסתיר שום דבר. וכשעלה הצורך.. אני חושבת שאמנון לא עשה משהו אי פעם שלא בלב שלם או בהכרה מלאה.״

הוא לא חשש שיבטלו את המינוי, או מישהו יבוא ויגיד רגע איך אתם ממנים רמטכל חולה?

״הוא כבר לא היה חולה אז, הוא החלים הרבה קודם״.

 אז הציבור זוכר אולי שני אירועים דרמטיים אני חושב בתקופת הרמטכלות שלו. אחד זה כמובן אסון המסוקים, ואני לא חושב שראינו אי פעם רמטכל, גם במלחמות שבהן ישראל איבדה אלפי לוחמים, עם עיניים אדומות בטלויזיה.

 ״הרמטכל, ביקשת סליחה. אתה יכול לומר לנו למה?״

שחק: ״אנחנו קיבלנו את כל הילדים האלה, והם אבדו לנו בתאונה.״

״הרגשת צורך לבקש סליחה מההורים?״

שחק: ״נכון״.

 ״זה פשוט היה דבר נורא, וכמי שכאב כמו כל אחד, אני לא חושבת שמפקדים אחרים כאבו פחות ממנו, זה לא ייחודי לאמנון, אבל כשזה מאסה כזו, אתה מאבד 73 אנשים, זה עצום מלהכיל. ושוב, בשקט שלו, הוא כאב את זה ביותר.״

 האירוע השני אני חושב היה רצח ראש הממשלה, יצחק רבין. את יכולה קצת לדבר על היחסים שלהם?

״גם בזה אני בטוחה ששמעת מאחרים והדברים מדברים בעד עצמם. וכל מי שנשאר מאז, כולל פניו של אמנון אפילו, כשהוא מצדיע, מניח את הזר ומצדיע, יצחק ליד הקבר. אני יכולה מהמקום שלי להגיד, אהבה. הבנה, חום. ותחושת יתמות, כבירה. קשה. המון כעס. הוא כל כך כעס כשזה קרה. הוא ישר הבין שזה מתנקש יהודי, בשניה שהוא קיבל את הטלפון, כשעוד לא היו שום פרטים, הוא ישר הבין שזה יהודי וזה כל כך הרגיז אותו. הוא פשוט כעס וכאב מאוד״.

רבין ביקש ממנו לנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים. זה היה מתוך האמון שלהם, או מתוך היחסים שלו עם הפלסטינים?

לא רימה אותם, לא סיבן אותם, לא התחנף אליהם. כמו אל אף אחד אחר לא, תמיד באותה רמת שיחה, גם איתם. וזה יצר אמון״.