היד שקפאה

הספר "היד שקפאה" יצא לאור באוגוסט 2011. הספר מתאר את הגלוי והנסתר במשא ומתן שהתנהל עם סוריה בשנים 1999-2000.

הספר נמכר בכריכה רכה ומונה 199 עמודים.

"היד שקפאה" הוא ספרו של אורי שגיא, אלוף במיל', שמונה לרכז ולהוביל את המשא ומתן בין ישראל לסוריה בשנים 1999-2000. . הספר מציג את שלל הדילמות וההיבטים השונים במשא ומתן, ברובד הגלוי וברובד הסמוי, ומתאר את "היד שקפאה", בין היתר זו של ראש הממשלה דאז אהוד ברק. 'ברגע האמת ברק היסס והכשיל את חתימת ההסכם. הוא אמנם שילם על כך במחיר איבוד השלטון אך מדינת ישראל משלמת עד עתה מחיר כבד על כישלון זה'.
שגיא מעלה בספר שאלות עקרוניות בנוגע לעמדתה של ישראל כלפי הסדרים מדיניים מול עימותים צבאיים, ומדגיש את המתח שבין קדושת החיים לקדושת האדמה. בנוסף מציג שגיא כלים החיוניים לדעתו בניהול משא ומתן בין מדינות כמו למידת היריב, עובדות, אמונות ומחסומים פסיכולוגיים.
שגיא רואה את המשך קיומה של מדינת ישראל כתלוי לא רק בכוח צבאי אלא גם בקביעת גבולות הקבע והכרה בהם, והשילוב של כוח צבאי וחיזוק הרכיב המדיני הוא שיביא להסכם טוב המבטיח את האינטרסים של המדינה בהיבט הגבולות, המים והביטחון.

היד שקפאה הוא סיפור על ניסיון להגיע להסדר מדיני עם סוריה שלא עלה יפה למרות האינטרס של שני הצדדים. היד אמנם הושטה לשלום אבל האתוס ותהליך קבלת ההחלטות גברו על הרצון. בספר מתחדדת השאלה הערכית האם ישראל חוששת מהסדרים מדיניים, שעשויים להביא לשלום, יותר מאשר הישענות על כוחה הצבאי ועמידה במבחן המלחמה. הספר גם שואל האם קדושת האדמה בהכרח גוברת על קדושת החיים. התיאורים בספר מלמדים גם על מפגשים חשאיים מרתקים וגם על תהליך שהיתה דרושה לו התכוננות יסודית ומפורטת לא  פחות מאשר לעימות הצבאי. הניסיון בשנת 2000 של ראש ממשלה ברק היה רק המשך לניסיונות דומים של ראשי הממשלה רבין, פרס, ונתניהו. שכולם כאחד, תמורת הסדר מדיני נאות, היו מוכנים לוותר על נכס אסטרטגי כה חשוב כרמת הגולן והחרמון. צריך לנסות לשפוט את הספר על רקע התקופות הקודמות, שהרי ברור לכל שהיום סוריה איננה מה שהיתה והאיום הנשקף ממנה שונה בתכלית. דווקא במשא ומתן עם סוריה לא היו מעורבות החלטות הקשורות בזכותנו ההיסטורית על הארץ הזאת, ובוודאי שהסורים לא יכלו להציב טענה הפוכה. ובכל זאת הבעיה נותרה בלתי פתורה וכנראה שמורה לדורות הבאים.